כמה פעמים מצאתם את עצמכם במצבים עם הילד בהם הצלחתם מיד לצור קשר עין, תשומת לב, תגובה או אפילו משחק? ומצד שני כמה פעמים לא הצלחתם לגעת בילד, ליצור עניין או כל צורת תקשורת אחרת?

מאד מתסכל ומאכזב אותנו כאשר אנו מגלים שלא מצאנו את הדרך והתזמון הנכון ליצירת משחק ומעורבות עם ילדינו. בפוסט זה אשתפכם בנושא שסובב סביב היכולת שלנו לזהות מהו התזמון הנכון ליצור קשר אמיתי ומשחק משותף (וכשאני מתכוונת אני מדברת על קשר הנובע מעומק האהבה והאמונה בילד, נושא שיכוסה בפוסט אחר).

עבורי תזמון הוא היכולת לזהות שני מצבים מאד שונים בהם נמצא הילד והם ילד פתוח וילד סגור Open child and closed child .

מהו ילד סגור:

ילד שנמצא בגרייה עצמית

ילד שאינו פנוי או מעוניין בקשר איתנו ולא נצליח לעניין אותו

מהו ילד פתוח:

ילד שיש עמו הזדמנות לשחק יחדיו

ילד הפנוי לזמן משותף איתנו

 

על מנת להצליח לחבור אל ילדינו ולהצליח לגייס אותו להיות בקשר איתנו, כל שעלינו לעשות זה להתבונן בו ולזהות באיזה מצב מהשניים הילד נמצא ובהתאם נפעל.

רק כאשר הילד מראה סימנים שהוא פתוח אנו נתקרב וניצור קשר. ישנם ארבעה סימנים שדרכם ניתן לזהו ת ילד פתוח:

• הילד יוצר קשר עין, מסתכל עלי

• הילד מתקשר ורבלית, משמיע קולות המכוונים אלינו

• הילד נוגע בנו, מביא צעצוע

• הילד מפעיל אותנו, נעזר בנו

 

ברגע שמזהים סימנים של ילד פתוח זהו הזמן הנכון והיעיל להתקרב וליצור קשר עם הילד. על מנת לזהות סימנים של ילד סגור עליכם להתבונן בילד ולשאול עצמכם האם הילד:

• הילד עסוק בגרייה עצמית (Stimming ) ?

• האם הילד לא מגיב למשמע שמו?

• האם הילד אובססיבי כלפי המרחב בו הוא נמצא (כגון מתעקש על ארונות פתוחים)?

 

כאשר ילדכם במצב זה, יש סיבה לכך. אל תנסו ליצור קשר, אל תנסו להציע חוויה מחודשת. המצב זה המוח של ילדכם אומר לכם משהו - אני לא יכול לעבד מידע, זה לא הזמן לדרוש או ללמד ולא הזמן לצפות לקשר עין, קצר ככל שיהיה.​

הנה סיפור מקרה על אדם (שם בדוי). אדם ילד מתוק עם סבר פנים יפות, בן עשר, ילד אוטיסט בתפקוד נמוך. אנו נוהגים לפקוד את מגרש הכדורסל, לשחק לתקשר וללמוד מגוון פעילויות במרחב המגרש. לפתע אדם נשכב על רצפת המגרש ואינו מגיב לקריאות שמו, אינו יוצר קשר עין ועושה גרייה עצמית בכפות ידיו. אני מנסה לאחוז בידו ללא הצלחה ואדם מרוכז בשלו. שוכב על הרצפה ואינו מתכוון לקום. בשלב זה השלב הבנתי שאדם סגור ואין טעם להמשיך בנסיונותי. הנחתי לו להמשיך בשלו למספר דקות מתווך הבנה כי הוא זקוק לזמן משלו. שחקתי עם כדור וחגתי במעגלים במגרש מתוך בחירה מודעת למעשי אלו. במקביל להתבונן באדם ולחכות לראות מתי הוא נפתח. ברגע שזיהיתי כי הוא מביט בי ומחייך קלות למראה המשעשע שהפגנתי, התקרבי עם תנועות ידיים גדולות, חיוך גדול והתלהבות רבה (דבר החשוב בחלק המשיטה כיצד ליצור מוטיבציה בילד). הושטתי את ידי ואדם קם להמשך פעילות ותקשורת בשיטתי.

​

מטרתי בפוסט זה היא לתת לנו מראה על התזמון לקשר עם ילד אוטיסט. לא תמיד הידע או היכולת שלנו בטיפול בילד יקבעו להשיא (למקסם) את יצירת הקשר. חשיבות התזמון כמפתח לתחלתו של קשר בטיפול יבטיחו כי האהבה והאמונה של הילד האוטיסט בכם תעזור להצמיח קשר חזק ואמיתי.

​