שלב הנהמות

 

השלב זה הילד בעל אספרגר יכול לכסוס ציפורנים, לנשוך שפתיים, לדבר בקול נמוך, לכווץ שרירים, לרקוע ברגל, לעשות עוויתות. בקלות ניתן להתעלם מסימנים מקדימים אלו אך אלו לעיתים הסממנים שאנו נחפש. לעיתים הילדים ינקטו בהתנהגות הצהרתית כגון התחמקות מתקשורת או ניסיון להתעמת מול תלמיד אחר או המורה. אסכם את הסממנים:

1. תנועות עצבניות

2. קללות

3. השמעת קולות

4. קריעת נייר

5. עשיית תנועות עיוות

6. להתנגד לקחת חלק

7. תנועות מהירות

8. דמעות

9. שרירים מכווצים

10. קריאה בשמות

11. הגברה/הנמכה של טון הדיבור

12. איומים מילולים

13. טפיחות על הרגל

 

בשלב זה חשוב מאד שהמורה יהיה מעורה ויבצע פעולה ללא לקיחת חלק ב"מאבק" כל מנת להוריד את רמת הלחץ של הילד בעל אספרגר. את הפעולות שהמורה יכול לעשות אסכם :

1. הרחקת הילד בעל אספרגר מהסביבה המלחיצה – לדוגמא לבקש מהילד לקחת מכתב למנהלת. כמובן שהילד יטייל בחוץ ללא רשות אך כך ירגע ויחזור לכיתה

2. נוכחות קרובה של המורה – במקום להגיב לילד, המורה יעמוד קרוב לילד ולעיתים הדבר ירגיע את הילד. גם מגע קל כנגיעה על הכתף יכולה לרמוז לילד ולהרגיע אותו

3. סימון לילד בעל אספרגר– המורה יסמן לילד בסימן מוסכם כי הוא רואה אותו ויודע שהוא זועם.

4. שימוש בהומור – המורה יכול לספר בדיחה על מנת להרגיע את הילד אך עליו לשים לב כי הילד מבין את הבדיחה ולא מפרשה אחרת.

5. הצגת לוח הזמנים – בהינתן לו"ז יומי ידוע הילד מרגיש בטוח יותר. כמו כן רצוי לעדכן את הילד מראש על כל שינוי שצפוי.

6. שליטה בתחביבים ותחומי עניין של הילד – כך תמיד ניתן ליצור שיחה על הנושא האהוב על הילד על מנת להרגיעו.

 

 

לסיכום שלב זה, חשוב מאד שהמורה יעצור את מחזור הזעם וזאת ללא הפסקת רצף השיעור או הקדשת תשומת לב יתרה לילד. חשוב מאד שהמורה יכיר את הילד ומה נכון לו (לדוגמה, לא כל ילד ירגיע ממגע קל על הכתף). היתרון שבתגובה בזמן זה הוא שלא נדרשת התעסקות רבה עם הילד בעל אספרגר. בנוסף על מגוון פתרונות אלו, לעיתים מומלץ ליצור עם הילד "אזור צינון". אזור זה הוא מקום בו הילד מרגיש טוב ונוח ואליו יוכל ללכת מתי שהוא מרגיש צורך להתרגע. לעיתים אם יש דמות שהילד מרגיש שיכולה להרגיע אותו (לדוגמה מורה אחר) יתכן וכדי שייגש לדבר איתו על מנת להירגע. חשוב מאד שהמורה לא יכנס לויכוח עם הילד מכיוון שכל דבר שנאמר בשלב זה מתפרש כשגוי אצל הילד על המורה להישאר רגוע בעל טון דיבור שקט. הליכה קצרה עם הילד בו הוא משמיע את ה"קיטורים" שלו והמורה רק שומע ולא מגיב (שומר על קור רוח ומפגין מינימום תגובה) עשויה להרגיע את הילד.

על המורה לדעת כי בשלב הנהמות לא ניתן להקנות כלים או ללמד את הילד אסטרטגיות שונות. מטרת הפעולות היא להרגיע בלבד ולמנוע את המעבר לשלב הזעם.

 

שלב הזעם

 

אם לא הצלחנו לעצור את שלב הנהמות, מהר מאד נמצא את הילד בעל אספרגר בשלב הזעם. בשלב זה הילד פועל בצורה אימפולסיבית עם הסממנים הבאים:

1. הרמת קול וצעקות

2. מניח הנחות לא מבוססות ("לא ניתן לעשות את זה...")

3. מטיף

4. אומר "אני מחליט"

5. מסנגר

6. מתעקש לומר את המילה האחרונה

7. משתמש בשפת גוף בצורה קיצונית

8. מכליל כל דבר ("כולם צוחקים עלי")

9. משתמש בציניות

10. צוחק על אחרים

11. מציק לאחרים

12. שומר טינה

13. מתנהג כשולט

14. מחקה ילד אחר

15. משתמש בכוח פיזי

16. מפקד על אחרים

 

בכיוון שבשלב זה לא ניתן להשפיע על הילד, המטרה בשלב זה היא למנוע פגיעה בילדים אחרים או במורה. הדרך הטובה ביותר היא לשלוח את הילד ל"אזור צינון". יש להימנע משימוש בכוח לשם העברת הילד ל"אזור צינון" היה ולא ניתן לשולחו לשם, על השאר לעבור למקום אחר. חשוב שהילד ידע שה"אזור צינון" אינו פרס אלא רק מקום בו הוא יכול להרגע. חשוב לצמצם את השימוש במילים למינימום בשלב זה על מנת לא "לחמם" את הילד יותר.

 

 

שלב ההתאוששות

 

בשלב זה הילד מתאושש ונרגע אחרי הזעם. לעיתים הילד יצטער על ההתנהגות ולעיתים יכחיש אותה. חלק מהילדים יהיו מותשים אחרי הזעם. חשוב בשלב זה שהילד יירגע בצורה מלאה אחרת ימצא עצמו מתחיל מחזור חדש. בשלב זה הילד עדיין לא בנוי ללמידה ולכן רצוי בשלב זה להחזיר את הילד לשגרה במהרה (על ידי לדוגמה הצבת משימה) ולא לדון במה היה. ילדים רבים יעדיפו להישאר לבד בפעילות ולבצעה בצורה עצמאית. ישנם ילדים שירצו שמבוגר יהיה לידם. רשימת הדברים שיסייעו לילד הם:

1. לתת לו לנוח, לישון

2. שימוש שטכניקות להרגעה

3. לא לדבר על ההתנהגות (זה עדיין לא שלב לשבו ניתן ללמד את הילד)

4. בניית תוכנית מה לעשות עם הילד מראש

5. חשוב להכין מגוון אופציות לילד:

6. הכוונה להצלחה על ידי הצבת משימה שניתנת לביצוע

7. הקניית מרחב לילד לעובד בשקט

8. יש לבדוק האם הילד מוכן לשלב הלמידה

 

המודעות למעגל הזעם והזיהוי של סימנים המקדימים יאפשרו הן למורים והן להורים לדעת מה עובר על הילד בעל אספרגר ולהתאים את התנהגותם בהתאם לשלבים בהם הוא נמצא.